יום שבת, 26 בנובמבר 2016

פוסט 2- ראיון


 שם העיתון: די ולטבינה
כותבת: אמילי שוורצוואלד
תאריך: 26.5.1933


ראיון עם פרדי אייזנברג, נער מתנועת הנוער "הנוער ההיטלראי"


אמילי: שלום פרדי, מה שלומך? ספר לי על עצמך

פרדי: שמי פרדי אייזנברג בן 16 מהעיר המבורג שבגרמניה. משתייך בגאווה לתנועת הנוער "הנוער ההיטלראי".

אמילי: ספר לי על תנועת הנוער

פרדי: כולם כאן בגילאי 14-18 . כמו שאת רואה אנחנו לובשים מדים ומאומנים בספורט ומחנאות. היום שלנו מתחיל בשבועה: "בנוכחות דם כרזה זו המייצגת את הפיהרר שלנו, אני נשבע להקדיש את כל האנרגיות שלי ואת כוחי למושיע של ארצנו, אדולף היטלר, אני מוכן לוותר על חיי למענו, כה יעזור לי אלוהים". אנחנו לוקחים חלק בפעילויות גופניות לשיפור הכושר הגופני ומאומנים באימונים אינטנסיביים. בכל יום לאחר ריצת הבוקר , נערך טקס בו אנו שרים את ההמנון ונשבעים אמונים להיטלר.

אמילי: איך אתה מרגיש במחנה? יש לך חברים?

פרדי:  אני מרגיש שסוף סוף מבינים אותי ומקבלים אותי. הצלחתי לרכוש לעצמי חברים המאמינים כמוני בדרכו החשובה של היטלר.

אמילי: למה הצטרפת לתנועת נוער זו?

פרדי: בהתחלה לא רציתי להצטרף לתנועה. חשבתי שזו עבודה קשה מידי ,שאין בזה טעם ושזה לא מועיל. לאט לאט גיליתי שהרבה מהחברים הקרובים שלי הצטרפו, והתחלתי לחשוב על להצטרף גם לתנועה. יום אחד שמעתי את היטלר נואם, נאומו החדיר בי מוטיבציה, החדיר בי רצון לשנות את עתידי ואת חיי, רצון לקום ולעשות מעשה .בנאום היטלר הסביר שההצטרפות לתנועה תשנה את חיינו ותגרום לנו להיות אנשים טובים יותר. בשלב הזה החלטתי שאני חייב לנסות ולהצטרף לתנועה.

אמילי: חשוב לך להיות חבר בתנועת נוער זו?


פרדי: מאוד חשוב לי להיות חבר בתנועת נוער זו. חברות בארגון זה מאפשרת לבני נוער ליטול יוזמה ולדאוג לטובת הנוער הארי כנגד תאוות היהודים הלוקחים לנו את מקומות העבודה, מלווים בריבית גבוהה, גורמים להארים למצוקה כלכלית ואחראים על מחסור בדיור לצעירים ההארים. שותפות בתנועת הנוער מסייעת לשים קץ להתנהגות של היהודים שאינה מתחשבת בעם הגרמני ומולדתו.





כפי שניתן לראות בראיון בהבנה שתנועות נוער נאציות גורמות לנערים להרגיש שייכים, מועילים ושטוב להם שם. בנוסף, ההטפה לשנאת היהודים והגזענות כלפיהם מועברת כבר בגילאים צעירים ולכן ניתן להבין את ההשפעה של דברי היטלר לציבור הגרמני נגד היהודים. מכשירים אותם להיות חיילים ומחדירים להם לתודעה את שנאת היהודים ואנטישמיות. מראים להם את הדברים הרעים ביהודים וגורמים להם לשנוא אותם ללא סיבה מוצדקת. למרבה הצער ייתכן שהקנאה העיוורת ותחושות הזעם כלפי היהודים והאשמת היהודים בכל דבר רע שקרה לעם הגרמני, הם שגרמו שהעם הגרמני ישמיד את היהודים.

פוסט1- יום ספורט תחרותי





שם העיתון: די ולטבינה
כותבת: אמילי שוורצוואלד
תאריך: 20.5.1933




לפני כשבוע נערך יום ספורט של תנועת הנוער "הנוער ההיטלראי" בגרמניה. כשהגעתי למקום ראיתי שאורגן והוכן מראש היטב.  מחנה האמונים היה מוקף גדר עץ, על העמודים שהקיפו את המחנה היו דגלים של המפלגה הנאצית עם צלב הקרס. כל בוקר הנערים אמרו שבועה קבועה שוב ושוב שנשמעה כך: "בנוכחות דם כרזה זו המייצגת את הפיהרר שלנו, אני נשבע להקדיש את כל האנרגיות שלי ואת כוחי למושיע של ארצנו, אדולף היטלר. אני מוכן לוותר על חיי למענו, כה יעזור לי אלוהים" וכל חבר בתנועת הנוער היה צריך להישבע בשבועת הנאמנות הבאה: אני מבטיח לעשות את חובתי באהבה ונאמנות לפיהרר ואת הדגל שלנו".  ביום הספורט הנערים רכבו על אופניים עם סמלי המפלגה הנאצית למרחקים ארוכים, רצו מרחקים גדולים וארוכים, שחו וערכו תחרויות האבקות.  הם עברו אימוני לחימה, אימונים צבאיים אשר הכשירו אותם ללחימה. באימון זה הם נלחמו אחד בשני. הם למדו תרגילי הסוואה, עברו אימוני ירי, ואף חוו מלחמה מדומה. מטרתו של אימון זה, הייתה להתפאר ולהתגאות בנוער הגרמני ולהראות עד כמה הוא חזק, לוחם, בעל כושר גופני מצוין ובעל אתלטיות ברמה גבוהה. הנערים, למרות המאמצים והאימונים הקשים שעברו, סיפרו כי הם מרגישים כמו לוחמים שמוכנים למלחמה יותר מכל דבר אחר בחייהם. נוער זה מכבד מאוד את הנאצים ומייצג את דור העתיד שלנו כראוי ואיך שהיטלר רצה שיהיה.  אני תומכת בתנועה הזאת מכיוון שהיא משפרת את חייהם של כל הנערים בגרמניה, מכינה אותם למלחמה בעתיד והייתי ממליצה לכל הורה לשלוח את ילדיהם לתנועת הנוער ההיטלראי.





כפי שניתן להבין בני הנוער הגרמני מתחנכים כבר מגיל צעיר להאמין באידיאולוגיה הנאצית ולמעשה עוברים סוג של "שטיפת מוח" שמשכנעת אותם שמלחמה היא הדרך הנכונה. אימוני ההכשרה שהם עוברים מתאימים יותר לאנשים מבוגרים ובזמן שילדים בגילם משחקים ומבלים עם חבריהם, הנוער הגרמני עסוק במשחקי מלחמה ושואף להישגים שהם לאו דווקא חיוביים ותורמים לעיצוב הדמות בעתיד.




*החומר נלקח ממצגת ומהאינטרנט
*הדעה הכתובה במאמר היא איננה הדעה האישית שלי